פסק-דין בתיק ע"פ 22356-06-11

1.         לפנינו ערעור על פסק-דינו של בית-משפט השלום בירושלים (ת.פ. 9765/08) מיום 6.2.2011 (הכרעת-דין) ומיום 27.4.2011 (גזר-דין). בפסק הדין הורשע המערער בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע וכן התפרצות לדירת מגורים לשם גניבה. לאחר הכרעת הדין, ובעקבות הסדר טיעון במסגרתו הודה בשני תיקים נוספים שצורפו (ת.פ. 36033-10-10 וכן ת.פ. 9007-11-10) נגזרו על המערער ארבע שנות מאסר, וכן הופעל מאסר על-תנאי בתיק אחר (במצטבר) של 12 חודשים, כך שסך הכל נגזרו על המערער חמש שנות מאסר לריצוי בפועל (בניכוי ימי מעצרו). כמו כן, נדון המערער לעונש של 6 חודשי מאסר על-תנאי למשך שלוש שנים. הערעור שלפנינו מופנה נגד גזר הדין, וזאת לאחר שבמהלך הדיון בערעור לפנינו חזר בו המערער מערעורו על הכרעת הדין בת.פ. 9765/08.

2.         על פי האמור בכתב האישום בת.פ. 9765/08, קשר המערער קשר עם אדם אחר (ששון בריקאשווילי) לפרוץ לבית מגורים בשכונת רמות בירושלים. לצורך מימוש הקשר, השיג המערער את מספר הטלפון של הדרים באותו בית. בתאריך מסוים התקשר לבית האמור וניתק את השיחה (מספר פעמים), על מנת לבדוק נוכחות בבית. בהמשך מסר את מספר הטלפון לאותו ששון, על מנת שיתחקה אחר עקבותיהם של הדיירים בבית ויוודא שהם לא נמצאים בו. באותו מועד, ולאחר מספר ניסיונות להתקשר בטלפון לבית שלא היה להם מענה, הודיע ששון למערער שאיש לא נמצא בבית. בסמוך לאחר מכן, נכנס המערער לבית. הוא הקיש בדלת ועדכן על כך טלפונית את ששון, ובעקבות זאת התפרץ לבית. כאשר נכנס הבחין בדמות הנמצאת בבית - וברח מן המקום. לאחר מכן, התקשר המערער לששון, תוך שהוא מעדכן אותו כי ראה דמות בבית ועל-כן עזב את המקום. ששון הורה למערער לא להגיע לחנות תכשיטים שבבעלותו, שכן "ישנה משטרה במקום". בבית משפט קמא, כפר המערער בכל עובדות כתב האישום. בהכרעת-דינו של בית-משפט קמא, נקבע שיש להרשיע את המערער בכל העבירות שיוחסו לו. צוין בהכרעת הדין, כי מארג הראיות בתיק מבסס את הרשעת המערער במיוחס לו, מעבר לספק סביר.

3.         בגזר הדין, נגזרו על המערער חמש שנות מאסר בפועל בסך הכל, כאמור. בית משפט קמא ציין את הנימוקים השונים לחומרה ולקולה, בנסיבות המקרה. אולם, כך קבע, מהות העבירות ונסיבות ביצוען, על רקע עברו הפלילי של המערער והעובדה שביצע את העבירות שעה שתלוי ועומד נגדו מאסר על-תנאי בר-הפעלה - "שוקלים בכוחם המצטבר לחומרה" (עמ' 94). בית-משפט קמא הוסיף וציין (בהתייחס לשתי ההרשעות הנוספות), כי ימים ספורים קודם לכן הסיג המערער גבול בדירת מגורים בשעת בוקר מוקדמת במטרה לבצע עבירה, וכי הסם שנתפס ברשותו הנו סם מסוכן מסוג הרואין. צוין עוד, כי המערער ביצע עבירות אלה זמן קצר לאחר שהשתחרר ממאסר, שעה שתלוי ועומד נגדו מאסר על-תנאי. צוין גם בגזר הדין, שהמערער כפר בעובדות כתב האישום ובחר לנהל את ההליך עד תומו. מסקנתו של בית-משפט קמא הייתה, שמתקבל רושם לפיו המערער "סיגל לעצמו אורח חיים עברייני, עונשי מאסר אינם מרתיעים אותו, גם לא מאסרים מותנים" (עמ' 95). האינטרס הציבורי, כך צוין, מחייב הרחקת המערער לבית האסורים לתקופה ממושכת, תוך שמשקלן של נסיבותיו האישיות של המערער "הולך ופוחת", שעה שנסיבות אלה הובאו כבר בחשבון יותר מפעם אחת בגזירת הדין, וחרף זאת חזר המערער על מעשיו.

4.         בערעור שלפנינו נטען, שהעונש שהושת על-ידי בית-משפט קמא, הן בגין ההרשעה בת.פ. 9765/08 והן בגין ההרשעות בשני התיקים שצורפו, הוא עונש חמור שיש מקום להתערב בו. צוין בערעור, כי בכל הקשור בעבירת ההתפרצות, הרי שלא נגנב כל רכוש מדירת המתלוננים ולמעשה אין כל הוכחה לכך שהייתה כלל התפרצות לדירה. אשר לשני התיקים שצורפו, הרי שבתיק האחד (ת.פ. 36033-10-10), דובר אמנם בעבירה של הסגת גבול בנסיבות בהן נכנס המערער לבניין מגורים (במובחן מדירת מגורים) כדי לבצע עבירה, אולם גם במקרה זה לא נגרם כל נזק ולא נגנב כל רכוש. התיק האחר (ת.פ. 9007-11-10), עניינו הרשעת המערער בצריכה עצמית של סמים מסוכנים. ב"כ המערער ציין, כי בית-משפט קמא לא נתן משקל לשיקולי השיקום של המערער ואף סירב להפנות את המערער לשירות המבחן לצורך הכנת תסקיר. זאת, הגם שחל שינוי מהותי ביחסו של המערער לשימוש בסם, למן מעצרו; ולמרות המלצת שירות המבחן - לאחר ארבעה תסקירי מעצר - לשחררו לטיפול בגמילה. הודגש בנימוקי הערעור, שהמערער סובל מבעיה מתמשכת של התמכרות לסמים קשים. הוא מנהל אורח חיים התמכרותי. הוכנה לו תכנית טיפולית לטיפול במרכז יום, והזמן שחלף מעיד על כך שהמערער מתאמץ לשקם עצמו. הוא החל בתהליך גמילה ונגמל פיזית מסמים. בנוסף נטען, שהעונש שהוטל בת.פ. 9765/08 חמור, הן בשים לב להיות המערער חלק מפרשה שכללה מעורבים נוספים, תוך כדי כך שאותו ששון נדון לעונש של 30 חודשי מאסר בלבד, למרות קיום עבר מכביד. בנוסף נטען, כי גם בהשוואה למקרים אחרים - מדובר בעונש חמור, המצדיק התערבות.

5.         ב"כ המשיבה טען, כי יש לדחות את הערעור ואין מקום להתערב בגזר הדין. נטען כי נוכח עברו המכביד של המערער ונוכח העובדה שריצה בעבר עונשי מאסר ונוכח חומרת העבירות, עונש המאסר הכולל שהוטל עליו כולל את חומרת מעשיו ואת נסיבותיו האישיות. אשר לעונשו של ששון, זה נקבע במסגרת הסדר טיעון, שכלל ויתור על האישום בו הורשע המערער לנוכח קשיים ראייתיים שהיו בתיק בכללותו.

6.         לאחר ששמענו את טענות ב"כ הצדדים לפנינו, הגענו לכלל מסקנה כי יש הצדקה בנסיבות העניין להתערב במידת מה בעונש. אכן, כפי שקבע בית משפט קמא, נראה כי המערער אינו לומד את הלקח והוא חוזר ומבצע עבירות נגד רכוש ועבירות סמים, כאשר ככל הנראה בבסיס כל אלה מונחת התמכרותו לסמים. ואולם, לא ניתן להתעלם מהשיקול בדבר אחידות הענישה ומן התוצאה העונשית שנקבעה בעניינו של ששון (עליו הוטלו 30 חודשי מאסר בסך הכל), שלפחות על פי הנתונים שנפרשו בתיק שלפנינו, חלקו לא היה פחות מזה של המערער. אכן, ששון הגיע להסדר טיעון כולל על יסוד שיקולים שונים, לרבות מצב הראיות, אך זאת לאחר שנשמעו עדים רבים במשך יותר מישיבה אחת ועל יסוד כתב אישום שהיה מכביד יותר מזה של המערער. עוד נזכיר, כי במכלול העבירות שביצע המערער לא נגרם נזק למי מן המתלוננים ולא נגנב כל רכוש. בנסיבות אלה, ראינו לנכון להתערב בעונש שהוטל על המערער בגין ת.פ. 9765/08 והתיקים שצורפו ולהעמידו על 42 חודשי מאסר לריצוי בפועל. כמו כן, אנו מורים כי הפעלת המאסר על תנאי לתקופה של 12 חודשים תיעשה מחציתה בחופף ומחציתה במצטבר, כך שעונש המאסר הכולל לריצוי בפועל שיהא על המערער לרצות בתיק זה יעמוד על 48 חודשים. יתר חלקי גזר הדין יעמדו בעינם.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לבאי-כוח הצדדים .

ניתן היום,  כ' אלול תשע"א, 19 ספטמבר 2011, בהעדר הצדדים.